השופטת ס' רוטלוי, ס. נשיא - אב"ד:
1. ביום 6.11.07 הורשע הנאשם ברוב דיעות בעבירות של אינוס - עבירה על סעיף 345 לחוק העונשין התשל"ו - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של בעילת קטינה לפי סעיף 347 (ב) לחוק העונשין, ומעשה מגונה בכפיה - עבירה על סעיף 354 (א) לחוק העונשין (בנוסחם המקורי בשנת 1977).
מדובר בסידרה ארוכה של מעשים מיניים, שבוצעו בין השנים 1986 - 1987 על ידי הנאשם בבתו, בתדירות של מספר פעמים בשבוע.
הנאשם נהג להיכנס לחדר בו ישנה המתלוננת, ילידת 1976, במיטה נפרדת מזו של שתי אחיותיה הקטינות, ולהרים את כתונת השינה שלבשה, לאחר שהורה לבנותיו לישון ללא תחתונים, והחדיר חלק מאיבר מינו לאיבר מינה, תוך שהוא נעזר בקונדום, וכן נהג להחדיר את איבר מינו לפיה ואת ידיו לאיבר מינה.
למעשה התייחסה תלונתה של המתלוננת לעבירות שבוצעו בה מאז גיל 3-4, אלא שבשל התיישנות העבירות, נקבעו הממצאים העובדתיים רק לגבי 1986 - 1987.
לפיכך גזר הדין יתייחס לעובדות אלה בלבד.
2. הונחה לפתחנו פרשה מורכבת. התעוררו קשיים ראיתיים, שלגביהם התייחסנו באריכות בהכרעת הדין ואין צורך לחזור עליהם.
המתלוננת הגישה את תלונתה בעקבות חלום שחלמה בעת שהייתה בת 23 ושהתה בניו יורק, כלומר, עשרים שנים לאחר תחילת ביצוע העבירות, כמפורט בכתב האישום המתוקן, ושתים עשרה שנים מאז סיומן.
התלונה הוגשה כשנתיים לאחר ההיזכרות שלה במעשים, שעשה בה הנאשם בעת ילדותה, זאת לאחר שהמתלוננת חזרה ארצה.
מטבע הדברים, ובמיוחד עקב הזמן הרב שעבר, לא היה אפשרי שהמתלוננת תזכור בפרטי פרטים את המעשים, שנעשו בה שנים רבות קודם לכן.
קיים קושי אינהרנטי בפרשות של גילוי עריות, שהן בדרך כלל פרשות הנמשכות לאורך שנים, לזכור פרטים על אודות האירועים, שכן האירועים דומים זה לזה והשיגרה שבהם מכבידה על ציון פרטים מדוייקים ועל מיקומם בזמנים.
גם טשטוש הפרטים, שלא במודע, משמש כמנגנון הגנה להישרדות של הקורבנות.
כפי שכבר הובהר בחוות הדעת שניתנה בדעת רוב בהכרעת הדין, הונחו ראיות במידה מספקת כדי לבסס הרשעה במקרה שבו הנאשם, לכל אורך הדרך, הכחיש מעורבות כלשהי בעבירות כלפי בתו, ואף עשה זאת עתה בפנינו במסגרת גזר הדין.
אביא רק חלק מדברי המתלוננת, שהתקבלו כמוצג מטעם ההגנה, להמחשת מעשיו של הנאשם כלפי בתו:
"...
אני זוכרת אותו ממש בתוכי, חודר אלי בפנים, אני זוכרת אצבעות שלו בפנים זוכרת את הזין שלו בפה שלי אני כזו קטנה לא יכולה לנשום אין לי אויר רוצה לברוח ונחנקת..." (
נ/2 עמ' 8 וכן עמ' 25 לפרוטוקול).
וכן:
"אני זוכרת שאני כזו קטנה והוא כזה גדול וחשוך לי אני לא נושמת כבד לי, אני רוצה שיעזוב אותי כבר וילך" (
נ/2 עמ' 12 שורות 4-9);
"היו מלא מקרים וכולם אותו דבר, בלילה כשכולם ישנים הוא עלי ואני מתעוררת. אני שוכבת על הגב וידיים של אבא על הגוף שלי, אני לא זוכרת אם היה מפשיט אותי הייתי ישנה עם כותנת והיה מרים לי את הכותונת, אני זוכרת את היד של אבא שלי בתוך איבר המין שלי, לא זוכרת אם אבא שלי עם בגדים אבל האיבר מין שלו חשוף את זה אני זוכרת. אני גם זוכרת את החזה שלו עם שערות, לא הרבה אבל עם שיער ובא לי להקיא.
האיבר מין של אבא תמיד עם קונדום תמיד גם כשהתחכך עלי היה עם קונדום. גם אמא אמרה שתמיד היה איתה עם קונדום רוב הזמן" (
נ/2 עמ' 11 שורות 13-26);
"לא זוכרת שנאנח חזק, נושם בכבדות ונאנח בשקט והכל שקט וחושך וכבד עלי" (
נ/2 עמ' 12 שורה 27).
וכן: "...
אני זוכרת הכל נורא מהר. הייתי בעיקר כאילו קשה להסביר, כאילו אני מרחפת כאילו, הייתי בורחת לכל מיני מקומות בראש כזה, לא יודעת איך להסביר לך את זה..." (עמ' 46 לפרוטוקול).
3. לאחר מתן גזר הדין ומתוקף הוראות המחוקק, הוזמן תסקיר נפגעת עבירה לפי חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן: "חוק זכויות נפגעי עבירה") וכן הערכת מסוכנות לגבי הנאשם מתוקף חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק הגנה על הציבור").
תסקיר נפגעת העבירה מיום 9.1.08 תומך למעשה בממצאים העובדתיים שקבעה דעת הרוב בהכרעת הדין. מדובר באישה בת 32 המאובחנת כסובלת מ PTSD (סינדרום פוסט טראומטי) על רקע התעללות מינית בילדות, שכתוצאה ממנה היא סובלת מהפרעות חרדה ודיכאון, איננה עובדת וכל הניסיונות לשקמה בתחום התעסוקתי לא נשאו פרי.